במהלך השנה-שנתיים האחרונות, ולמעשה תוך כדי מגפת הקורונה, אנחנו שומעים הרבה על "ההתפטרות הגדולה" (Great Resignation)- צונאמי של התפטרויות ברחבי העולם. תופעה זו כוללת עובדים שעוזבים את עבודתם, לעיתים בהתראה קצרה, עובדים שאינם חוזרים כלל לעבודה לאחר חל"ת, בידוד, מחלה או כל השלושה גם יחד, ועובדים שבוחרים לעשות שינוי תעסוקתי משמעותי. כל אלה מציבים לפתחו של כל ארגון אתגרים מורכבים.
מה או מי הניע את ההתפטרות הגדולה?
בעיצומה של מגפת הקורונה מצאו עצמם עובדים רבים עובדים מהבית ובמקביל מטפלים בילדיהם הקטנים, שנותרו בבית עקב הסגרים והבידודים שנכפו עליהם. למעשה, קרו כאן מספר תהליכים במקביל. מחד, הייתה התכנסות פנימה, הרבה פחות רעשי רקע, ויותר זמן לחשוב על מה הם באמת רוצים. הורים גם הבינו פתאום שהילדים שלהם צריכים אותם יותר. ועד כמה שזה נשמע פרדוקסלי, התפנה זמן שהוקדש גם לספורט, לבישול ולשאר תחביבים, שלפני מגפת הקורונה נדחקו לשוליים. כל אלה הביאו לכך שעובדים החלו לשקול ברצינות את האפשרות להחליף עבודה. אם לפני משבר הקורונה העבודה הייתה רכיב משמעותי ביותר בחייהם, הרי שבמהלך המגפה היחס שלהם לקריירה השתנה משמעותית. התופעה, אגב, אינה מוגבלת לתחומי עיסוק ספציפיים, והיא מורגשת במגוון רחב מאוד של ענפים.
אך האם כל זה קורה רק בגלל הקורונה? כנראה שלא רק, אבל שהקורונה בהחלט מהווה זרז משמעותי. מדובר, ככל הנראה, בשילוב של מספר גורמים מרכזיים:
הדור משתנה- אם בעבר עובדים היו נשארים לאורך קריירה שלמה באותו מקום עבודה, מתוך חשש להיקלע לריק תעסוקתי, הרי שהדור הצעיר יותר שונה, אינו מפגין את אותו חשש, ומוכן להתפטר גם אם אין עבודה אחרת באופק.
העולם העסקי, שלא דאג להכשיר את העובדים, מכיוון שהוא נמצא כבר עשורים רבים בצמיחה מתמדת, ולכן סמך עד כה על כוחות השוק הטבעיים.
וכמובן מגפת קורונה, שגרמה למשבר עולמי חסר תקדים, אשר הביא מיליוני עובדים לעשות "חישוב מסלול מחדש"- מי אני, מה אני רוצה מהחיים שלי, האם העבודה מספקת אותי?
גם לחל"ת שהונהג בארץ במהלך המגפה יש חלק משמעותי בגל ההתפטרויות, שכן הוא איפשר לאנשים רשת ביטחון, שנוצלה לצורך החלפת מקום עבודה, התמקחות על תנאי עבודה, וכו'. במקרים לא מעטים נוצל החל"ת לטובת שינוי תעסוקתי ושינוי באיזון בין עבודה למשפחה.
ואכן, ההתפטרות הגדולה היא תופעה מפתיעה, שכן בעידן של חוסר יציבות אפשר היה לצפות שאנשים ישאפו ליציבות, אבל בפועל קורה בדיוק ההפך. הקורונה ערערה את העולם שבו אנחנו חיים, ואת ההרגל לראות בעבודה חלק מהותי מהזהות שלנו כאנשים. היא מעלה ספקות ושאלות באופן כללי, ומשפיעה באופן ישיר גם על הציפיות שלנו ממקום העבודה.
אז איך כל זה מתקשר לניהול ידע?
מילת המפתח היא שימור ידע- היום יותר מתמיד חשוב שנדע לשמר את הידע של העובדים בארגון, כדי לאפשר את ההמשכיות העסקית של הארגון גם כאשר אנו מתמודדים עם גלי עזיבות. עודדו תרבות של תיעוד הידע השוטף, באמצעות תבניות, תוכנות, סרטוני וידיאו, הסכתים (פודקאסטים), או כל טכנולוגיה אחרת שתבחרו, ודאגו למקם את התוצרים כך שכל מי שזקוק להם יוכל לצרוך אותם בקלות.
ועוד מילת מפתח- שיתוף! היום, כאשר אפילו ענפים מסורתיים כגון בנקאות הבינו שעליהם לאפשר לעובדים לעבוד גם מרחוק, השיתוף בידע הפך להיות הבאזוורד החדש. עבודה בצוותים שיושבים במרחק פיזי אחד מהשני, סביבות עבודה משותפות לצורך ניהול פרויקטים, פלטפורמות טכנולוגיות לניהול משימות, ועוד פתרונות רבים, שכולם מאפשרים פשוט להמשיך לעבוד הם כולם פתרונות הכרחיים בעולם המשתנה בו אנו חיים.
מקורות:
Comments