זהו מאמרון בנימה אישית, שונה קצת מכל מה שקראתם בעיתון שלנו עד עכשיו, סיפור על דרך.
שמי טלי, אני יועצת בכירה לניהול ידע ועובדת ב-ROM בשלוש וחצי השנים האחרונות. בשנים המלאות והמעניינות הללו למדתי את המתודולוגיה המרתקת של ניהול הידע, הכרתי את העולם העומד בבסיס התורה הזו וניהלתי פרויקטים לא מעטים של ניהול ידע בארגונים גדולים.
במקביל, בשנים האחרונות צללתי עמוק בתהליך של לימוד ותרגול של דרך הזן-בודהיזם, דרך שמציעה לאדם לחקור ולהכיר את התודעה שלו, את רגשותיו ומחשבותיו ולהגיע לאיזון ולשקט בעזרת ישיבת המדיטציה.
אני משתמשת במילה "במקביל" כי כך באמת חשבתי, חשבתי שמדובר בשני אספקטים של חיי הנוכחיים שאינם יכולים להיפגש. שני קוים מקבילים שאני משקיעה בהם, לומדת בהם וגדלה בהם, אך שאין בהם נקודות השקה. לאחרונה גיליתי שיש בהם הרבה מן המשותף ושחדוות העשייה שלי, בשני התחומים, מגיעה מאותה מהות פנימית.
מנוע החיפוש הפנימי
רק מי שמחפש, יבין את האדם אשר טרם מצא. איש אינו יוצא לעבר גילוי העצמי אם אינו חש שהעצמי מוסתר ממנו- אם לא חווה את הימים האלו שבהם מה שמנהל אותו הם המחשבות, החרדות, הדאגות או שצף של רגשות פתאומי שלא ברור לך מה מקורן. מתוך המקום הזה של הצפה, חוסר שקט או אי שביעות רצון- אנשים יוצאים לחפש.
כך גם בארגונים, אם הכל מסודר, הכל ברור, הכל נגיש, גם בעיתות שגרה וגם במשברים ארגוניים, המידע, הנתונים והידע ניתנים לשליפה ומעובדים באופן שמשמש בבהירות ובחדות את קבלת ההחלטות הארגוניות- אין מה לצאת לחיפוש.
ארגונים פונים אלינו, לרוב, כשהם בתחושה של חוסר שקט, כאשר ידע שנולד בחלקו האחד של הארגון לא מוצא את דרכו לחלק האחר של הארגון, כאשר המרדף להשיג מידע וידע הופך להיות דבר שבשיגרה, כאשר הגלגל מומצא מחדש שוב ושוב ואין סינכרון, אין סינרגיה ובעיקר אין הרמוניה.
החיפוש אחר מקום שקט ובהיר, המאפשר להשתמש בשכל הארגוני או בכח החשיבה הפרטי של האדם, הוא אותו מנגנון המבקש לקבל החלטות ממקום צלול, יודע ובהיר.
הדרך לצמוח
לא בכדי ישיבת המדיטציה מתבצעת בשיכול רגליים ובגב זקוף. הבסיס הרחב, המקורקע והיציב שמהוות הרגליים המשוכלות מאפשר לגב ולראש לצמוח כלפי מעלה. כך גם אחד הסמלים הראשוניים והמקודשים ביותר במסורת הבודהיסטית (טאואיזם), המסמל את הדרך הרוחנית שעל אדם לצעוד בחייו, מורכב מכף רגלו השמאלית הגדולה והרחבה של האדם, אשר מתוכה יוצא הסולם המוביל את האדם כלפי מעלה.
המשמעות היא כי ללא קרקוע, ללא בסיס רחב וגדול, ללא שורשים לא יוכל העץ לצמוח ולגדול כלפי השמיים.
כמו דרכו של האדם, כך גם מתנהלת הלמידה והצמיחה הארגונית. לא פעם התבקשנו ע"י ארגונים להגיע ולנהל מפגשי למידה, חדשנות או הפקת לקחים, אך מפגשים אלו הפכו עד מהרה לפלטפורמה שבה אנשים רצו להכיר זה את זה, להחליף ידע על פרויקטים שמתנהלים בארגון ולהחליף מידע בסיסי שלא היה נגיש להם עד כה.
אנו נוהגים לתאר את התהליך כך: "מקיום ידע ,לשיתוף ידע, לניהול ידע", כלומר, הידע הארגוני קיים במוחם של אנשים, בניירות, במחשבים, באיים בתוך הארגון. המטרה הראשונית שלנו היא לבנות גשרים ותעלות ולוודא כי הידע זורם בתוך הארגון, כי מתקיים שיתוף בין היחידות השונות והדרגים השונים וכי בסיס הידע רחב ומשותף.
הנקודה הזוהרת אצל האדם, המהות היצירתית, המתפתחת והגדלה, יכולה להתגלות ולהיות נגישה לאדם רק אחרי שהוא מאוזן- לא הרגש ולא הראש סוערים ושולטים, לא הכעסים, האכזבות, העצב, הבדידות ואפילו לא הריגושים הגדולים. רק מתוך נקודת האיזון והשקט מתגלה לפתע כיוון, מתגלה יעוד, ומתוך השקט עולים יצירתיות ושגשוג. כך גם בניהול ידע, רק ממקום בו, בעזרת חוק הכלים השלובים, העברנו ידע מחלקים רווים של הארגון אל חלקיו הצחיחים ויצרנו מפלס ידע אחיד ושקט (פחות או יותר), רק מתוך השקט הזה, מתוך הקיים הזמין והנגיש יכולים לבוא התפתחות, צמיחה, לימוד. רק מתוך הבסיס הזה מגיעים רעיונות חדשים, למידה שמובילה להתפתחות ארגונית ואישית ולפיתוח ידע חדש וחדשני.הכוורת הגדולה
לפני אלפי שנים זה היה ברור לכולנו, זה מדובר בכל אחת מהדתות ובכל מסורת עתיקה: כולנו אחד. היקום הוא אחד. בדף עליו אנו כותבים קיימת השמש שחיממה את העצים, המים שהשקו אותם, חוטב העצים, אמו ואביו, יוצר הניר והעט ואתה הכותב עליו.
הרעיון הלך ודהה עם השנים- הפכנו אינדיווידואליים פרטניים ופרטיים, אך התהליכים של המאה האחרונה מחזירים אותנו לשם, עם הגלובליזציה, ה-web והגבולות המטשטשים בין ארגונים, חוזרת אלינו יותר ויותר התחושה שכולנו כוורת אחת גדולה. כולנו ישות אחת, בהמון מובנים.
זהו הכיוון אליו צועד גם ניהול ושיתוף הידע בתוך הארגון. הידע נתפס כנכס ארגוני שאינו מנוכס לאדם ספציפי או לקבוצת אנשים, אלא נצבר והופך להיות ל"שכל ארגוני" שבו השלם עולה על סכום חלקיו. העברת הידע והשיתוף בין חלקיו השונים בארגון יוצרים את אותו מבנה כוורתי שמתפקד יחד בהרמוניה. מתוך דימוי זה, קל מאוד להבין כיצד "פקק תנועה" בזרימת הידע יכול להשפיע על הארגון כולו ולהפריע לתפקודו.
על ROI והארה
אחד הדברים שבולטים לי ביותר בשתי הדרכים בהן אני צועדת, ניהול הידע והדרך הרוחנית, הוא הצורך בהשקעה לאורך זמן, השקיה לאורך זמן והרבה הרבה סבלנות.
גם בניהול ידע, ממש כמו בתרגול מדיטציה, קשה מאוד להוכיח ROI בזמן קצר. זהו תהליך, התודעה משתנה טיפין טיפין, משהו נרגע, משהו הופך שקט יותר ובשל יותר, יצרתי ושמח. כך גם בניהול הידע, מדובר בשינוי ארגוני, שינוי של תרבות השיתוף, מעבר מתפיסה של "ידע זה כח", לתפיסה שבה השיתוף והניהול של הידע שולטים בכיפה.
צריך להתאמן, צריך לתרגל, לעבוד ולהאמין.
וההארה?
ההארה תבוא ביום הזה שבו לא תהיינה יותר נסיגות. ביום הזה שלא נשאל את עצמנו ולא ישאלו אותנו,יותר, "למה צריך את זה?"
ביום שבו הראיה הצלולה, השקטה, המחוברת והמדיטטיבית תהיה הראיה שכל חיי ישתקפו דרכה.
ביום שבו ניהול הידע יהיה כה שזור בתהליכי העבודה, נמצא ותומך בכל תחום בחיים הארגוניים ויוצק לתוכם ערך מוסף.
ביום שבו לא נצטרך לדחוף, להתאמץ ולרצות כל כך, היום שבו זה פשוט יהיה שם.
Comments