הספר, When: The scientific secrets of perfect timing, הינו ספר שנכתב בשנת 2018, על ידי Daniel Pink, מומחה בניהול, התנהגות ארגונית ועבודה, שארבע ספריו המרכזיים, לרבות זה המסוכם, הפכו לרבי מכר של New York Times. הרעיון המסדר של הספר: זמן הוא לא רק חשוב.. הוא הדבר היחיד החשוב. כולנו נוטים להתעלם ממנו כמרכיב, וחושבים שהשפעתו שולית, אך פני הדברים רחוקים מאד ממצב זה. הספר מתאר תובנות שלו משנתיים של לימוד, איסוף מחקרים וגיבוש תובנות בשאלת הזמן והתזמון. כמו תמיד, הוא אורז הכל בדרך קלה ונעימה לקריאה.
מפת הספר:
לא לחינם זכה גם ספר זה של Daniel Pink להפוך ל Best Seller. מומלץ.
מחזור הזמנים ביממה
אנשים, כמו בעלי חיים וצמחים, אינם מתפקדים באופן קוגניטיבי זהה בכל שעות היממה.
ואין מדובר בעניין של עייפות, או חשיפת צמחים לאור- גם כאשר ישנו, וגם כאשר צמח מבודד מאור- יש לנו שעון פנימי המשפיע על התפוקות- ומשפיע אחרת בשעות שנות.
מדובר בשינויים שאינם שוליים, אלא ברמת תפוקה שונה; לכל משימה יש שעות שעדיף בהן לבצע דווקא אותה:
בפתרון בעיות אנליטיות וקבלת החלטות הכי כדאי לעסוק בשעות הבוקר עד הצהריים מאוחרים, לא כדאי כלל לעסוק בשעות אחר הצהריים, והתפוקה מתחילה שוב לעלות (אם כי לא מגיעה לשיא) בשעות הערב.
שעות אחר הצהרים, לעומת זאת, טובות יותר למשימות הקשורות בהשראה ויצירתיות.
נתונים משלימים:
יש הבדלים מסוימים בשעות אלו בין בני האדם, כאשר 65% מהאוכלוסיה מתאימה להגדרה הכללית, ואילו היתר חווים אותו מחזור זמנים של התנהגות אך בשעות אחרות: 14% מקדימים, ו- 21% מאחרים (ציפורי לילה).
מעבר לגנטיקה, הגורם המשפיע ביותר על שעות התפוקה, הינו גיל. לצעירים, למשל, יש הטיה להיות מאחרים, מבחינת שעות התפוקה- לא במקרה הם קמים מאוחר יותר.
היבט המגדר משפיע על גיל 50, כאשר לנשים יש יותר נטייה לבקרים.
בכל מקרה, גם אם הגרף זז בשעותיו- המבנה שלו והשונות בין השעות נשמרת.
מעניין לא פחות לדעת כי יש הבדלים בתכונות אופי נוספות. טיפוסי בוקר נוטים להיות יותר נעימים, פרודוקטיביים, נוטים להסכמה, מתמידים, יציבים נפשית ושמחים/מאושרים. לעומתם, המאחרים יותר פתוחים אימפולסיביים, וחיים את הרגע. הם יותר יצירתיים ומוציאים בהסתברות, ציונים טובים יותר במבחני אינטליגנציה הקשורים בהצטיינות. מה מומלץ? להיות מודע לטיפוס שהנך, לפעול יותר במשימות המתאימות דווקא בשעות אלו, ולהיזהר יותר בשעות האחרות (למשל- בנהיגת לילה למקדימים). לעשות הפסקות: 20-30 דקות שינה מרעננות ביותר. זה הזמן האידיאלי. מנוחה של דקות בודדות כל שעה מחזקת, ובמיוחד בחוץ, עם אנשים ובלי שיח על העבודה. טיפים נוספים: שתו כוס מים בבוקר; אל תשתו קפה מיד; נסו להיחשף לאור שמש בבוקר; לכו לישון באמצע יום העבודה. וגם: סוגים שונים של אימון גופני יעילים יותר בשעות שונות של היום. הרחבה בספר...
נקודות זמן בפעילות/ מהלך חיים
מסתבר גם שיש לנו התנהלות אחרות בתחילת פעילויות, אמצען וסופן.
ההתנהגות המשתנה רלוונטית לחיים בכלל, לפרויקטים, למשימות ולימי עבודה. היא אפילו רלוונטית לאבני דרך, המייצרות לנו התחלה-אמצע וסוף, באופן מלאכותי לחלוטין.
התחלות
מלאות באנרגיה ולכן מאפשרות להתקדם נכון או בקצב טוב. כדאי לתכנן את ההתחלה כך שאנשים אכן יממשו פוטנציאל זה.
התחלות גורמות לאנשים להסתכל על תמונה הגדולה ולהתמקד בהשגת מטרות.
חשוב שההתחלה תהיה בשעה שהאנשים יכולים להיות אנרגטיים. ולכן, אם מדובר למשל, בתחילת יום עבודה- הבוקר הוא זמן מצוין; לתיכון, לעומת זאת (ראה פרק קודם), כדאי לאחר את שעת ההתחלה, כדי להגביר את הלמידה ואת ציוני הבגרות וההצלחה בכלל!!
נקודות התחלה גורמות לנו להשקיע: יותר אימון גופני במכוני כושר, למשל, נצפה בתחילת סמסטר, תחילת שנה, תחילת חודש, תחילת שבוע, ואפילו.. תחילת שנה אחר יום הולדת.
ההתחלה היא כה משמעותית, שמחקרים מלמדים שהמשרה הראשונה משפיעה באופן ניכר על כל המשך הקריירה. מיתון כלכלי או צמיחה, דווקא בתקופה זו, השפיעו על הישגי האנשים בהמשך, ביחס לאוכלוסיות מקבילות.
זהו הזדמנויות להתחלה (מחזור השנה הכללי או האישי; מחזורים הקשורים לעבודה) וייצרו התחלות. נצלו אותן באופן חיובי (ויש בספר המלצות הקשורות לעבודה במקום חדש ולנישואין).
אמצע
שלב האמצע יכול להיות מאתגר. מחקרים מלמדים שהוא נכון לעבודה, אך גם נכון לחיים בכלל (ירידה בגילאים 18-21 ובהמשך בגילאים 35-50 לערך). הוא נכון לבני אדם, אך גם נכון לחיות אחרות, דוגמת קופים. הוא מתאפיין בהאטה או אפילו צניחה. אנו נרגעים ביחס לסטנדרטים שהגדרנו ומרשים לעצמנו יותר לעגל פינות. בעבודה אנחנו מאטים את הקצב באמצע אבני דרך. כאשר מגיעים למה שנתפס בעינינו כאמצע הדרך, יש תגובה. בהרבה מקרים זו תהיה צניחה, אך יכולה גם להיות פתאום קפיצה. אמצע הדרך הוא מעין שעון מעורר פסיכולוגי. אם שומעים אותו, הוא יכול להיות אחד מהכלים המוטיב ציונים המשמעותיים ביותר הקיימים. מניתוח משחקי ספורט למדים, שאם במחצית אתה בהפסד, אך בפער קטן, סיכוייך לנצח, דווקא גבוהים יותר. אמצע הוא עובדת חיים. מה נכון לעשות?
להיות מודע
למנף את נקודות האמצע לאנרגיה מחודשת (ולא לצניחה)
לדמיין בעיני רוחנו שאנחנו מפסידים, אך רק בקצת. יכול למלא בכוחות מחודשים.
וגם:
לייצר מטרות ביניים ולהצהיר עליהן, כדי שתהייה יותר התחייבות לקיימן.
ולזכור, שיש מקרים שנכון פשוט להמתין שתקופה זו תחלוף, ונצא ממשבר האמצע.
סיומים
לקראת סיום אנחנו מתאמצים יותר.
הדבר נכון במרוצי ספורט, אך גם בשנות חיים (אלו המסתיימות ב-9 גורמות לנו יותר לנסות לייצר הישגים). ההבדל בין התחלות וסיומים הוא, שבהתחלות אנחנו עותר מלאי אנרגיה ומוטיבציה לגבי מה שכבר התקדמנו; בסיומים אנחנו יותר מלאי אנרגיה לסגירת הפערים החסרים. זו אגב הסיבה המרכזית שבפרויקטים מייצרים אבני דרך- כדי שיהיו יותר סיומים (ופחות נקודות אמצע).
הסיומים גם משפיעים יותר על התודעה שלנו.
סיומים מסייעים לנו לפצח, לרשום, לדרג ולהיזכר בהתנסויות. הם מסייעים לנו על כן בהבנת התמונה הגדולה יותר.
הם גורמים לנו לסנן את הדברים החשובים יותר (למשל חברים- בשנות החיים המאוחרות);
הם מרימים אותנו (ולכן עדיף לספר חדשות טובות דווקא אחרי חדשות רעות, ולא להיפך);
הם מאפשרים לנו להבין באופן עשיר יותר ועמוק יותר.
המלצות:
יצירת סיומים: התייחסות לסוף יום וסוף סמסטר כזמן סיום לסיכום והתעלות.
מינוף סיומים: דוגמאות: בחופשה או אירוע- תכנון משהו מרשים לסיום; במכירה- השלמת המכירה בהרגשה טובה מיוחדת לקונה. ועוד.
סנכרון זמנים
מעבר ובנוסף לניהול היום וניהול זמנים בתוך פעילות, יש חשיבות מכרעת לסנכרון זמנים בין אנשים ולעבודה משותפת ולתזמון משולב כצוות.
כללי הצלחה לקבוצות- סנכרון בשלוש רמות:
א. מנהל: לכל קבוצה נכון שיהיה מנהל. המנהל יכתיב את הקצב, יבטיח עמידה בסטנדרטים וימקד את החשיבה המשותפת. יש להסתנכרן למנהל ולמה שמכתיב. מנהל נכון מאפשר שעון זמן חיצוני, וסנכרון בין השעון הפנימי והחיצוני.
ב. שבט: תחושת שייכות לקבוצה. סנכרון לקבוצה ולמטרותיה המשותפת, יוצרות תחושת שייכות, וזו משפרת הן את הסיפוק של הפרט והן את ביצועיו וביצועי הקבוצה כולה. מדים, טקסים ואפילו מגע בין אנשים- מחזקים את הסנכרון ותחושת השייכות.
ג. לב: סנכרון ללב שלנו. סנכרון לתחושות הלב גורם לנו להרגיש טוב, ועוזר לקבוצה, כקבוצה, לתפקד. תחושת משמעות בפעילות היא דרך לדוגמה, לסנכרון שכזה.
המלצות:
לעשות פעילויות בקבוצה:דוגמת מקהלה, ריצה, יוגה.
לחזק תחושת שייכות לקבוצה בה נמצאים. מתחיל במענה זריז למיילים, דרך סיפורי מורשת ואתגר, טיפוח טקסים קבוצתיים וסדנאות משתפות.
סנכרון איננו רק תהליך טכני. הוא חייב תחושת שייכות, אך מתגמל בתחושת משמעות, ומגלה את טבענו כיצורי אנוש.
ומשפט לסיכום של המחבר: "נהגתי לחשוב שתזמון הוא הכל. עכשיו אני מאמין שהכל הוא תזמון" (עמ' 218, שם).
Comments