בשנים האחרונות שמענו הרבה על חששו של היחיד מניהול ידע. קיבלנו הסברים רבים מדוע כל יוקרתו המקצועית מקורה בידע שהוא צובר ומדוע יחשוש כל כך משיתוף הידע.
להלן מספר שיטות להקל / לעקוף ולהוריד מעצמת הבעיה:
לא להזכיר כמטרה של ניהול ידע את הקטנת התלות בעובד היחיד. טיעון שכזה, גם אם נכון, יכול להצעיד את הפרוייקט מספר צעדים...אחורה.
בעת בניית מאגרי ידע, או בכל פרסום שיתוף אחר של ידע, תמיד לציין את שמו של יוצר הידע. הקרדיט מגיע לו, ובכך יוקרתו גדלה, לא קטנה.
לא לשתף את כל עובדי הארגון, לפחות עד השלבים המתקדמים, במטרות הפרוייקט המדויקות. מלים גבוהות מפחידות ומושגים מעורפלים לא מסייעים לשיתוף הפעולה. ניתן לדבר על שיפור תהליכים, על שיטות וכלים לסיוע לעובדים לביצוע פעילויותיו וכד'.
היכן שלא יוצרים בעיה, לרוב היא לא נוצרת מאליה. העובדות מדברות על כך שבארה"ב ב- 1998 הארגונים ראו בחשש משיתוף ידע בעיה מינורית (מקום שביעי בסדר עדיפויות, מתוך שבע). אולי פשוט לא כדאי להציע לעובדים רעיונות לבעיות...
Comments