ה- web 2.0 כבר כאן. את העובדה הזו כולנו מרגישים וחווים בכל צעד ושעל שאנו עושים במרחבי העולם האינטרנטי הווירטואלי. על כך אין עוררין. תופעת ה- web2.0 היא תופעה של התפשטות, התרחבות, חלחול והתמזגות, ושכזו, רבים ממומחי ניהול הידע צופים בה בהשתהות מהצד, עומדים ומחכים לראות האם היא תחלחל ותפרוץ לתוך העולם הפנים ארגוני. כמעט כולם צפו שכן, היום יש כאלו שכבר טוענים שזה לא יקרה. כמו רוב התופעות המעניינות ביותר בעולם- כנראה שאנחנו פשוט לא יודעים עדיין.
הרוב נמצא מחוץ לשליטתנו והאם הרשתות החברתיות, הבלוגים, הרנקינג והוויקי יחדור לעולם הפנים הארגוני כן או לא, נדע בעוד שנים מספר. מה כן נמצא בתחום שליטתנו? ההחלטה האם להכניס רשת חברתית לתוך הארגון שלנו. אנו נתקלים יותר ויותר, בתקופה האחרונה, בארגונים שמתחבטים בשאלה הזו.
אז כמה הגיגים/ טיפים בנושא החם הזה:
ראשון ואולי החשוב ביותר, וודאו כי אתם לא מכניסים רשת חברתית לארגון רק מתוך הצורך להרגיש שאתם מובילים קידמה או נושאים איזשהו דגל של ארגון/ מנהל ידע מעודד קידמה. להכנסת רשת חברתית יש השלכות רבות על המבנה הא-פורמלי של הארגון. רצון להיות "טכנולוגיים" או "מתקדמים" אינה סיבה מספיק טובה.
הכנסת רשת חברתית לארגון חייב להיות ערך מוסף ארגוני משמעותי. ערך מוסף שכזה יכול להיות מבוסס על מספר רבדים:
רשת חברתית יכולה לשמש כמפת מומחים נהדרת. בארגונים בהם מושקעים מאמצים ואנרגיות רבים בניסיון לאתר את המומחה הנכון בזמן הנכון או בארגונים המאופיינים בכך שהם מתבססים על מומחים יחידים בעלי ניסיון רב וייחודי והעובדים החדשים אפילו לא יודעים למי לפנות, יכולה הרשת החברתית להוות מפת מומחים נהדרת ודינאמית, בה כל מומחה "מציע את מרכולתו" והאנשים מקושרים אחד אל השני ויוצרים רשת ידע שקשה להיחשף אליה בדרכים אחרות.
ארגונים בהם יש צורך או ערך מוסף בדיווח "און- ליין" של חדשות פנים וחוץ ארגוניות ובעיקר כאשר האפשרות לקבל תמונה מלאה על מה שקורה נוצר על ידי איסוף וקבלת מידע מגורמים שונים (אולי אפילו פזורים בשטח) ולא רק מההנהלה כלפי מטה. עצמו עניים וראו לרגע, את אנשי המכירות של ארגונכם, את אנשי השיווק, את אנשי הכספים ומנהלי הפרויקטים "מצייצים" מכל מקום בעולם ויוצרים פאזל מדהים ומעודכן של ידע "חם מהתנור".
שינוי או ביסוס של דפוסי תקשורת פנים ארגוניים. רשת חברתית ארגונית, שבבסיסה אינה ממודרת, היא חוצה גבולות ושוברת מבנים היררכיים יכולה לתרום רבות לארגונים שמנסים "להשטיח" את המבנה הארגוני שלהם או לבסס ולהעמיק את התכונה הזו בארגונים, שמאופיינים בפתיחות ותקשורת רב ערוצית ורוצים להעמיק בכך.
שימו לב שהתרבות הארגונית שלכם מסוגלת "להכיל" רשת חברתית אמיתית. ד"ר ירון לוינסקי, כתב לאחרונה כי:" אנחנו משקיעים שנים רבות ביצירה ושמירה על הגבולות שלנו. לא קל לנו להגיע לרמת אמון שמאפשרת אינטימיות. הבעיה היא שאותם מנגנונים שאומרים לנו מחוץ לרשת עם מי אפשר להגיע לאינטימיות ועל מי אפשר לסמוך לא כל כך עובדים היום באינטרנט. כל האתרים, השירותים והטכנולוגיות כמו פייסבוק אבל גם אחרים מעודדים אותנו לחשוף יותר ולהיות כמעט חדירים לחלוטין". (פייסבוק זה בכלל לא עניין של פרטיות אלא של גבולות)
האם הארגון שלכם מוכן לכך? האם ישנה רמת פתיחות ואמון מספיקה כדי שהעובדים ירגישו חופשיים להשאיר באופן כתוב עקבות הנוגעות לעבודתם? לחלוק את הידע שלהם? לדעת שגם אם טעו, לא ישלמו על כך שרשמו זאת ברשת החברתית?
אם נכניס רשת חברתית לארגון שאינו מוכן לכך מבחינה תרבותית, היא תעמוד כפיל לבן. ותשמש תזכורת יומיומית לחוסר האמון של העובדים במערכת...
אני חייבת להודות על האמת שככל שאני כותבת יותר, עולות לי עוד ועוד מחשבות, מה לגבי עירוב הפרטי והמקצועי (דבר שבהכרח קורה ברשת חברתית ארגונית)? מהן ההשלכות העסקיות של ה"אינטימיות הוירטואלית" שיוצרת הרשת החברתית? יש צורך גם לדבר על מאמצי ההתנעה שהארגון חייב להשקיע עם הקמת הרשת החברתית על מנת ליצור בסיס של אמון מחד, ותוכן איכותי ובעל ערך מאידך..
אך אסיים כאן ורק אומר לסיכום, שעם כל היופי, הזרימה והערך המוסף של רשת חברתית פנים ארגונית, כדאי להשקיע מחשבה בכל פסיפס ההשלכות שהיא עשויה להביא עמה.
בהצלחה.
Comments