יותר מ- 15 שנים אני עוסקת בניהול ידע. יותר מ- 15 שנים אני מספרת לכולם עד כמה חשוב לשמר, לשתף ולפתח את הידע שלנו. מטיפה איך ניהול הידע מסייע לניהול העסק; איך השימוש בידע יכול לסייע לנו בחיינו הפרטיים.
אך בסוף היום- זה לא מספיק.
ואל תתבלבלו; אני לא עושה לעצמי הנחות ואומרת שלא מספיק ידע, כי צריך להרגיש, לאהוב ולכבד את הזולת. שבלי כל אלו- לא שווה כל הידע שצברנו. זה ברור מאליו.
בדברי אני מכוונת למקום שפחות טריוויאלי. לחוסר היכולת שלנו, ברוב המקרים, לפעול על פי הידע שיש בידינו. תכונה אנושית זו אינה ברורה מאליה. לכאורה, אם יש בידינו ידע כיצד נכון לנהוג, מדוע שלא נעשה בו שימוש?
אלא- שטבע האדם מורכב יותר. קשה לנו להשתנות.
תילי תילים של ספרים נכתבו על ניהול השינוי. עשרות תיאוריות נכתבו, וכולן נכונות. ועם זאת, ארגונים ויחידים, אפילו כאלו שלמדו וניסו לממש את התיאוריות השונות- פעם אחר פעם מתקשים להשתנות; אפילו כאשר אנחנו יודעים שצריך וכדאי.
ג'ון קוטר, שהינו גורו עולמי לנושאי ניהול שינוי, לקח על עצמו לפני מספר שנים לחקור את התופעה; לנסות להבין, מדוע כל כך הרבה ארגונים שמממשים את המתודולוגיות שפיתח עדיין לא מצליחים לשנות את ארגונם. התוצאות של מחקרו היו מפתיעות. רוב הארגונים (וכנראה כך גם אנשים בנסותם לבצע שינוי אישי) נתקלים בשלב הראשון- בהרה בדחיפות השינוי. היות ולא מכירים בדחיפותו, יותר מיד פעמים דוחים את תחילתו, או מנסים להתחיל וממסמסים אותו (לקריאת סיכום הספר- ניתן לפנות לאתר שלי).
אך אם נחזור שוב לפסקה הפותחת בפוסט זה..בסוף היום- גם זה לא מספיק.
לאחרונה קראתי את ספרם SWITCH של האחים Dan & Chip Heath , שיצא לאור בשנת 2012. הספר דן בדרכים לנהל שינוי אישי או ארגוני.
כדי להצליח לנהל שינוי, כך הם כותבים, נדרשים שלושה מרכיבים:
לראות בבהירות לאן רוצים להגיע. ההגדרות שלנו פעמים רבות רק נראות לנו ברורות, אך למעשה הן משאירות את האדם בערפל. למשל- אם אנחנו אומרים שאנחנו רוצים לרזות, יש כל כך הרבה דרכים להגיע לשם. עודף הדרכים מתיש אותנו ואנחנו מזגזגים, בדרך כלל ללא הצלחה.
להצליח להניע את עצמנו ברמה הרגשית; לייצר את המוטיבציה, להתקדם ולהצליח לשמר אותה. הספר כמובן מפרט עצות מעשיות כמו גם דוגמאות רבות, איך אכן אפשר לייצר מוטיבציה רגשית. אחד הכלים המרכזיים, הוא לצמצם את תפיסת השינוי הנדרש; למשל, לתת לעצמנו תחושה שכבר עשינו חלק מהדרך ואנחנו בדרך להצלחה.
להתאים את הסביבה לשינוי. פעמים רבות, התאמות בסביבה החיצונית מקלות עלינו מאד את השינוי, עד כדי כך, שאנו משתלבים בו, אפילו ללא צורך במאמץ פרו-אקטיבי משמעותי. דוגמא המובאת בספר עוסקת בשינוי גודלו של מיכל הפופ-קורן בקולנוע. ככל שהמיכל גדול יותר, הצופים אכלו יותר, גם אם בכל מקרה לא סיימו הכל. הפופקורן שהוגש בניסוי היה מיושן ולא טעים, ובכל זאת, אנשים אכלו ולא סיימו, אך ככל שהמיכל היה גדול יותר, אכלו יותר. אם רוצים להקטין את הכמות שאנחנו אוכלים, פשוט מומלץ להקטין צלחות.
פוסט זה אינו כולל את כל פרטי הספר, אולם המסר ברור:
גם אם יודעים שצריך לפעול אחרת, לא תמיד יש לנו את הידע כיצד בדיוק להגדיר את השינוי; וגם אם יודעים, לא תמיד יש לנו את המוטיבציה.
השורה התחתונה- הידע חשוב. ללא הידע לא יהיה לנו מושג שאכן כדאי או אפילו צריך לפעול אחרת. אך בהחלט הידע הינו רק השלב הראשון. אחריו מתחיל מסע מרתק של ניהול השינוי.
וכנראה שזה מסע הכרחי; אז שיהיה לנו בהצלחה.
留言