כולנו רוצים להצטיין. שיפור מתמיד הינו כלי לשפר את עצמנו, שוב ושוב, בשאיפה אל הפסגה.
הפקת לקחים שיטתית מהפעילות שלנו היא דרך נהדרת לשיפור המתמיד, ומכאן להצטיינות.
אז למה אנחנו לא עושים את זה יותר: מה מונע מאתנו כארגונים מללמוד יותר?
קורס ניהול ידע של KMGN, מפגש 6. היום אנחנו מתמקדים מה שקורה עם הלקחים ביום אחרי שהם מופקים. אנחנו חושבים שאם אנחנו יוצרים אותם, מפיצים אותם ושמים אותם בהנחיות העבודה (אם ישנם)- אז אפשר לסמן וי- ומבחינתנו הכול טוב. יותר מידי פעמים אנו מגלים שהמצב אחר.
היום הובלתי את המפגש על בסיס הספר שכתבתי: תפיסה הוליסטית לניהול לקחים.
הרעיון בקצרה: כדי להפוך לקחים ללקחים שנלמדו (כלומר- לשפר את ביצועי הארגון על בסיסם), נדרש לנהל מחזור חיים שלם של הלקח:
לנהל את הלקחים במאגר ידע נפרד מזה המחזיק את ההפקות. כשורות תחתונות הכוללות את ההמלצות.
לשפר את אותם הלקחים, בהתאם לסט כללים מוגדר מראש.
ולשלב את הלקחים בארגון: ברוטיניות הניהוליות, בתהליכי העבודה, ובמחשוב.
תודה רינת סלם, האחראית על ניהול הידע במנהל קהילה בירושלים, על ששיתפת עם כולם את הסיפור שלכם ואיך יישמתם.
留言