כבר סקרנו לא אחת את שתי תפיסות הפתרון לניהול ידע: ה- Pull, בו העובד מגיע לידע, וה- push, בו הידע מגיע לעובד.
ישנן יתרונות לכל אחת מהשיטות, אך ברור שבחיים הן משלימות ושי לשלב את שני הפתרונות בהתאם לצרכים הארגוניים, ויתרה מכך בהתאם לתהליכים הארגוניים ולמערכות המידע התומכות הקיימות. אם סוקרים את כלל פתרונות ניהול הידע, ניתן להבחין בשלוש רמות של פתרונות מערכות מחשוב תומכות:
שלב ראשוני: מערכות תשתית "הכרחיות" לניהול ידע בסיסי, משותפות כמעט לכל ארגון. מאפשרות להתמצא ולאתר ידע שהועלה על הכתב ומאפשרות לשתף ולהעביר ידע בין העובדים. הנגישות אליהן הנה בד"כ ביוזמת העובד, וחלקן נמצאות כבר עתה בארגון, גם אם לא שמעו על המושג "ניהול ידע".
שלב הביניים: מערכות הנותנות פתרון ייעודי למוקד ידע מוגדר, בסביבה טכנולוגית/ארגונית קיימת. פתרונות אלו הנם בעיקר Push , אך לא רק. הדגש העיקרי הנו על התאמה מיטבית של הפתרון לצורך הנדון, כדי להבטיח אפקטיביות ניהול הידע. לא פשוט, אך זו התמצית העיקרית- ליבת ניהול הידע, המביאה אכן לתוצאות ממשיות בשטח.
השלב המתקדם: מערכות רוחביות הנותנות פתרון לבעיה משותפת ניהולית. מטפלות באתגרים הקשים יותר של ניהול ידע, ומשקלו של רכיבי התהליך ותרבות הנם מרכזיים לפתרון.
Comments