ניהול ידע- להביא את העתיד: שיתוף ידע בין ארגונים

כבר לפני 20,000 שנה ויותר, כך לפי מחקר שהתפרסם ב 2015, עסקו אנשים בחקלאות. בניגוד למקובל כיום, ואפילו לפני כ- 5,000 שנה, שבה חקלאים מעבדים שטחים נרחבים, תחילת הדרך הייתה בגידול הפרטי הביתי, כל משפחה גידלה לעצמה חיטה ושעורה, כל משפחה גידלה בעצמה בצל, עדשים וירקות אחרים הנחוצים למחייתם.

אם הייתם מציעים בזמנו לראש המשפחה לגדל שדה שלם של פירות, ירקות ואפילו חיטה, בוודאי היה תמה. מה אעשה עם כל כך הרבה מאותו סוג? ובוודאי הפירות והירקות ירקיבו. אך ברור לכולנו כבר מזמן, שזו לא השיטה היעילה והנוחה לנו לפעול. יותר קל, יותר נכון שאחד יגדל עגבניות, השני יגדל מלפפונים, ויחליפו ביניהם, בין אם ישירות ובין אם תוך שימוש בכסף ככלי יעיל לסחר.

ולמה אני כותבת על חקלאות?

כי אנחנו נמצאים באותו מצב כמו החקלאות של פעם, בהקשר של ידע בארגונים.

ארגונים שמבינים עד כמה הידע חשוב לניהול הארגון משקיעים לא מעט משאבים בתיעוד הידע, הבנייתו ועיבודו. דוגמה טיפוסית לידע שכזה הוא הידע שאנחנו מוצאים במינהלות המידע והידע.

אלא... שהארגונים לא ששים לשתף ידע זה עם זה. מוכנים לעיתים לשתף מתודולוגיות עבודה עם אחרים (המקבילה ל-איך אני זורע או משקה את הגידולים שלי), אך לחלוטין נמנעים מלשתף ולמכור ידע פרטני.

ומה רע בזה שאין שיתוף?

תיעוד הידע עלותו גבוהה, ולכן ארגונים מתעדים רק את מה שהכרחי, ורוב הידע נשאר סמוי, נשאר בעל פה, או נשאר בפורמט מתועד באופן חלקי כמסמך לא מובנה ומעובד.

אי שיתוף הידע וניהול סחר חליפין על הידע גורם לנו להיות בעלי פחות ידע כארגונים וכחברה, ולכן להיות יעילים פחות, איכותיים פחות, ובשורה התחתונה- להצליח פחות.

חברי Ron Young הוסיף בשנים האחרונות, למודל שפיתח בנושא פיתוח ידע וחדשנות, את רמת שיתוף הידע בין ארגונים. לא מספיק לנהל ידע ברמה אישית, לא מספיק לנהל ידע ברמה צוותית. ואפילו לא ברמה ארגונית, או תוך שיתוף ספציפי בין מספר ארגונים תחום. כדי להגיע לחזון של פיתוח ידע וחדשנות- נדרש שיתוף כולל בין ארגוני.

לשם פנינו. זה העתיד. כדאי שכל אחד יתחיל ויראה איפה הוא יכול כבר כעת להכשיר את הלבבות לשיתוף ידע בין ארגוני. כל פעם עוד קצת. ומשם- נפרוץ בגדול!