תמיד היה פער בין אקדמיה ותעשייה. ובכל זאת, מה שאנחנו חווים כיום, שונה
ממה שהיה, אפילו לפני מספר שנים.
כיום, העולם עומד בפני כמה טרנספורמציות והתפתחויות שלא ראינו קודם לכן, והתמורות הללו כבר אינן מבודדות מהשכלה אוניברסיטאית. המשמעות: קצב שינוי העיסוקים, ואפילו המקצועות גבוה מאד, והאוניברסיטאות מכשירות את דור העתיד, פעמים רבות מידי, לצרכים של העבר.
נראה שלבוגרי האקדמיה אין את הכישורים הנדרשים לשוק העבודה המתחדש ותפוקות האוניברסיטאות פוחתות.
כבוגר תואר ראשון וסטודנט לתואר שני בניהול מידע וידע שסיים את לימודיו בתוארו הראשון במהלך תקופת הקורונה, ויצא לעבודה מיד בסיומה, תקופה שנחשבת כקטליזטור להאצת השינוי הדיגיטלי, חוויתי אישית את הפער. ראיתי איך נוצא פער איכותי משמעותי בין תוכנית הלימודים לבין צורכי שוק העבודה אל מולם אני מתמודד. במהלך הלימודים במיוחד בתואר הראשון, סטודנטים רבים שהבינו, מי במושכל ומי בתת מודע הסטודנט את עומק הפער, הגיבו גם ללימודים עצמם בספק, בתופעות דוגמת:
התמקדות בציונים ובתעודה בסיומה, תוך המעטת העניין וההבנה בתחום הלימודים
החלפות נפוצות של חוגים ותחומי לימודים
חוסר סיפוק עצמי כתוצאה מהימנעות האוניברסיטה להתאים עצמה כנדרש לשינויים בשוק העבודה.
אישית, לאחר השתלבותי לאחרונה בשוק העבודה, הבנתי אני את הפער, ואפשר לומר במקרים מסוימים גם הניגוד בין המערכת שלמדתי בה לבין העבודה. דבר זה נובע מחוסר זמינות לכלים ליישום למעשה שהייתי אמור לרכוש ולקבל במסגרת חובת הלימודים. פרקטיקום יש בעיקר בתואר שני, ותלמידי התואר הראשון צפויים כפי הנראה לחוש ברובם כמוני.
איך זה קשור לניהול ידע?
ידע יוצר יתרון תחרותי רק כאשר הוא משמש לקבלת החלטות, פתרון בעיות וקידום ביצועים עסקיים.
לפיכך, יישום מוצלח של ידע דורש:
היות ידע באקדמיה על המתרחש ומתעדכן בתעשייה.
בנוסף להעברת ידע, הכוונה של התלמידים לאימוץ ומיצוי של הידע בהקשרים עסקיים.
הפתרון לבעיה נעוץ, להבנתי בשילוב של מספר מהלכים:
לימוד הבסיס התיאורטי והמתודולוגי ובצמוד לו, הכשרת הסטודנטים לאימוץ ידע זה למודלים שונים בתעשייה. יכולת האימוץ בהקשרים שונים תכשיר את הסטודנטים לאימוץ עתידי, גם אחר, בשדה העבודה העתידי אליו יגיעו.
הקמת מנגנונים להעמקת הקשרים הקבועים לתעשייה: ביסוס יתר על מרצים מן התעשייה (מרצים מן החוץ), פרקטיקום מורחב ועוד.
שימוש באקדמיה בתשתיות טכנולוגיות המאפשרות למרצים ולסטודנטים התנסות משמעותית בפלטפורמות הדיגיטליות בהם עושים שימוש בתעשייה, תוך עדכון תדיר של הפלטפורמות, בהתאם להתפתחויות.
בדרכי הוראה ומטלות המזכירים את דפוסי הפעולה בתעשייה: תרגול ברשתות החברתיות המקצועיות דוגמת LinkedIn, חיפוש כלים, למידה עצמית ועוד.
ואני מניח, שזו רק ההתחלה.
Comments