פשוט זה החכם החדש

"החיים הם באמת פשוטים", כך לימד אותנו קונפוציוס, מגדולי הפילוסופים של סין, אך הוסיף- "אנחנו, הם אלו שמתעקשים להפוך אותם למסובכים".

ואכן, ככל שנביט מסביבנו, נראה מורכבות רבה. החיים מורכבים, כך נתרץ לעצמנו, אך אין ספק, שיש חשיבות לפישוט. המונח "פישוט לשוני" הינו מונח שמתחיל להיות מוכר בעולם בזכות תקנון הנגישות לאנשים עם מוגבלויות. צריך לייצר קונטרסט בין צבעים כדי להקל על אנשים עם מוגבלות בראיה, צריך לאפשר לקרוא תמונות, למי שאינו רואה, אך בכך לא מתמצות דרישות הנגישות. יש אנשים רבים סביבנו שיכולותיהם הקוגניטיביות מונמכות. פישוט לשוני מקל על ההבנה ומקל גם בהמשך על הזכירה.

בהקשרים של ידע, אני מבקשת להציג שלוש רמות של פישוט היכולות לסייע להבנה ולזכירה: פישוט רעיוני, פישוט מבני ופישוט לשוני.

פישוט רעיוני עוסק ביכולת שלנו לארגן לעצמנו בראש בפשטות את הרעיון כולו, לעבד אותו ולהנגיש אותו לזולת. שמעתי מישהו פעם מכנה זאת, כעולם של ניהול פרויקטים- "משפט קיום". מצא משפט אחד, שהוא זכות הקיום של הפרויקט, שעבורו נכון לבצע את שאנו עושים. איך מגיעים לפישוט רעיוני? טכניקה ראשונה היא לשאול את השאלה האסטרטגית הראשונה תמיד- "לשם מה?".

הפישוט הרעיוני הוא בסיס לרמה השניה- פישוט מבני. פישוט מבני עוסק כבר בדרך חלוקת המסמך או פריט הידע שאנו כותבים למרכיביו, בדרך שמחד תאפשר להגיע ליעד הנכסף, ומאידך תהיה הכי נוחה מנקודת מבטו של המשתמש שיעשה שימוש בידע. כלי מרכזי לפישוט המבני הוא שימוש ב"מפת חשיבה". במפה זו אנו מתארים את המרכיבים המרכזיים של הרעיון או הידע, ואת קשרי הגומלין ביניהם, ומוודאים שאלו אכן מובילים ליעד . מפת חשיבה זו עוברת סדרה של עיבודים חשיבתיים, בהם אנו חותכים ומסירים את המרכיבים שאינם משמעותיים דיים, מאחדים מרכיבים, ובסוף מוודאים שאנו מארגנים הכל מנקודת מבטו של המשתמש.

והרמה השלישית, זו בה עוסק גם התקנון לשוויון זכויות של אנשים עם מוגבלויות, היא רמת הפישוט הלשוני. כתיבת המילים והמשפטים בדרך בה יהיה קל יותר להבין אותם. איך עושים פישוט לשוני? מקצרים משפטים; מוותרים על עודף מלל שלא באמת משרת דיו את המטרה; משתמשים יותר במילים מוחשיות ופחות בהמשגות; עקביים בדרך הלשונית בה כותבים את המילים במשפטים הקשורים באותו פריט; מפסיקים להשתמש בראשי תיבות וקיצורים; ועוד (לרשימה מפורטת יותר מומלץ להיכנס לאתר נגיש המסביר את הנושא לעומקו >>).

אני מאמינה שפישוט על שלושת רמותיו יכול לעזור לאנשים עם מוגבלויות, אך יכול לעזור לכולנו. ככל שיהיה לנו קל לקרוא, ונצטרך להשקיע פחות בהבנת השפה, הלשון והרעיון, כך יהיה לכולנו קל יותר להבין, לזכור ולהחכים.

ולפני סיום הערה אזהרה לעצמנו. אנו צריכים גם לזכור את הגבולות: כל דבר, צריך להיעשות, להיראות ולהיות מוגש, בדרך הפשוטה ביותר שאפשר ומתאים, אך לא מילימטר מעבר לכך. ולהבין איפה הגבול...לא תמיד כל כך פשוט.