אומרים שיש לשים לב שמא הסנדלר הולך יחף. ולפעמים אני מרגישה, שזה המצב עם מנהלי ידע בעולם. הם כל כך עסוקים בעיצוב ויישום פתרונות לשיתוף ידע של אחרים, שבסוף היום, הרבה מהם נשארים בודדים ברמה המקצועית, ללא רשת תמיכה מקצועית של מנהלי ידע סביבם.
בילינו ביחד, 100 מנהלי ידע, חמישה חודשים בבניית ידע משותף סביב קורס מתודולוגיות ניהול ידע מתקדמות של KMGN. במשך יותר מ- 20 שבועות, למעט אלו שגרים באוסטרליה וניו-זילנד (שישנו כשאנחנו למדנו, ולמדו כשאנחנו ישנו), בילינו זמן איכות ביחד. הקשבנו יחד לרצים שהובילו אותנו דרך הנושאים השונים; היינו מתוסכלים יחד כשלא הבנו את השפה או את דרך הגייתה. בילינו יחד בחדרי צוות קטנים, כל פעם עם עמיתים אחרים, וביחד ניסינו לפתור סוגיות שהועלו, אך חשוב מכך, היינו עם העמיתים, ולמדנו פעם אחר פעם שאנחנו חולקים יחד אתגרים דומים, וגם הצלחות דומות.
ועכשיו הקורס הסתיים.
אז נכון שקורס חדש יתחיל בפברואר בשנה הבאה. אך מה עד אז? איך אפשר לשמר, ואפילו להמשיך לטפסח את תחושת הקהילתיות שנבנתה בחודשים האחרונים? איך אנחנו יכולים להמשיך לפעול כקהילה (כן- זה מה שאנחנו), תוך שאנחנו ממשיכים לשרת את הארגונים בהם אנחנו פועלים?
שאלה מרכזית זו אני שואלת את עצמי מידי יום. מקווה שתעזרו לי למצוא את הדרך הנכונה לעשות זאת.
יחד- התחלנו מסע, בואו נמשיך אותו.
Comentarios