בימים אלו, אני עובדת על פרוייקט ניהול ידע ללקוח גלובלי. במסגרת הפעילות עובד גם כריס קוליסון. אני מניחה שחלק מכם מכירים את השם. כריס הנו יועץ ניהול ידע עצמאי, העובד ברחבי העולם, וכפי שהבנתי ממנו, רק בחודש האחרון היה ב- UK (שהנו גם מקום מגוריו), בוייטנאם, ברוסיה וזו לא כל הרשימה.
כריס ידוע כאחד החלוצים בתחום ניהול הידע, ועבד מספר שנים כמנהל הידע של BP- British Petrolium. הוא ידוע בזכות הספר שכתב יחד עם ג'ף פרסל, "Learning to Fly" בו פרטו את מתודולוגיות ניהול הידע כפי שיישמו אותם ב- BP.
בילינו את החודש האחרון בשיחות טלפוניות ובמיילים, אך עדיין הייתי סקרנית לפגוש את האדם, פנים אל פנים. לפגוש אותו וללמוד ממנו על מתודולוגיות אחרות ודומות המיושמות כיום בעולם בתחום ניהול הידע; ללמוד על קונספטים של ניהול ידע, המיושמים בתרבויות אחרות. באופן לא מפתיע, הייתי סקרנית במיוחד לגבי מידת ושיטת האימוץ של ארגונים את עולם המדיות החברתיות (פתרונות WEB2.0) לטובת צרכי ניהול ידע.
להלן הדברים שלמדתי משיחתי עם כריס:
מדיות חברתיות הנן בגר HYPE; יותר מדברים עליהן מאשר עושים אותם. ועם זאת, ישנם כלים המיושמים יותר, באירופה בכלל, ובבריטניה בפרט. ארגונים עושים שימוש ביכולות הרשת החברתית (בעיקר Myspace של SharePoint). יש כאלו שגם רוכשים תוכנות, או מתקינים תוכנות קוד פתוח לנ"ל.
הסיבות לאימוץ מדיות חברתיות מגוונות: יש כאלו שעושים זאת, כי מדובר בכלים שניתן לעיתים להתקין, ללא תהליכי הבחירה, הרכש וההתקנה הארוכים של גופי המחשוב הארגוניים. יש שמבקשים להעתיק לארגון את שראו מצליח כל כך מחוץ לארגון (עיין ערך facebook) ; ואחרים ממוקדי ניהול ידע ומחפשים כל כלי ניהול ידע טוב אפשרי. עד כאן, ניתן לומר, שאין שינוי בינינו לבין העולם כולו.
כריס פרס בפני מספר שימושים שראה ליישומי מדיה חברתית בארגונים לטובת ניהול הידע:
וWIKIs הפכו להיות מסדי ניהול הידע הארגוניים, המשמשים לכל צורך, החל מנהלים ועד כמוסות ידע ייעודיות.
וMicro-blogs (דוגמת טוויטר) משמשים כדרך להביא לכולם את שקורה ביום יום ואיך אנשים מתכננים להשקיע את זמנם.
רשתות חברתיות (עם דגש על הפרופילים האישיים) משמשים כמפות מומחים.
בלוגים, משמשים בעיקר לצרכים ניהוליים (תקשורת פנים ארגונית של ההנהלה לעובדים). ישנם מספר מקרים בהם נתקל כריס גם בבלוגים מקצועיים, אולם זה בהחלט אינו הכלל.
שאלתי את כריס מהו יישום ניהול הידע הפופולארי ביותר, זה שנתקל בו הכי הרבה בנסיעותיו?
התשובה הנה חד משמעית: קהילות ידע. קהילות בהן יש דגש על מפגשים עיתיים, יש מקרים של כל רבעון, ובארגונים גלובליים, בדרך כלל אחת לשנה. בין לבין, תוך שימוש בפלטפורמת מחשוב (שתוארה כמינימאלית ברמת ההשקעה), ישנם דיונים- שיחותו וירטואליות בין האנשים. מה שמעניין לציין, שכאשר העובדים נדרשים לנסיעות למשרדים אחרים, הם נוהגים להיפגש עם עמיתיהם לקהילה במפגשים אחד על אחד, וכך נוצרות הזדמנויות נוספות לבניית האמון.
השורה התחתונה- יש מגמות חדשות בניהול ידע, אך עדיין, בעיקר פתרונות קלאסיים.
קהילות הידע ממשיכות למשול בממלכה. לעולם- מי יודע? לעת עתה- בהחלט, ללא ספק.
コメント